החלטה בתיק בש"א 24234/05

1.       לפני בקשה לעיכוב הליכים מחמת הליך תלוי ועומד.

2.       המשיבה, היא התובעת, הינה חברה שעיסוקה בעמילות מכס (להלן: " החברה"). מניות החברה מוחזקות ברובן המכריע על ידי רונית דביר (להלן: " רונית").

3.       המשיבה 1 (להלן: " החברה החדשה"), הינה חברה שמניותיה, כך נטען מוחזקות על ידי המשיב 2 (להלן: " אברהם").

4.       רונית ואברהם הם בני זוג המנהלים הליכים ממושכים, האחד כנגד משנהו.

5.       במסגרת ההליכים האמורים, הגישה החברה תביעה נגד אברהם והחברה החדשה שעילתה נטילת רכוש החברה על ידי אברהם, ריקון החברה מכל נכסיה והפיכתה לכלי ריק באמצעות העברת רכושה לחברה החדשה. יצויין כי מניות החברה הוקצו בשעתו לרונית ורק מניה אחת נרשמה על שם אביו של אברהם.

6.       התביעה הוגשה לבית משפט השלום בכפר סבא. בתום בדיון שנערך לפני כב' השופט אמיר ביום 29.3.04, התקבלה החלטה לפיה הורה בית המשפט על העברת התובענה לבית המשפט המחוזי מאחר ו" חלקים ניכרים מהתביעה, עילתם בדיני חברות, ולכן נתונים הם לסמכות הייחודית של בית המשפט המחוזי " (סעיף 7 להחלטה).

7.       המבקשים הגישו את הבקשה נשוא החלטתי ובה עותרים להורות על עיכוב בירור התובענה עד להכרעה בתובענות המתנהלות בין הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (תמ"ש 84595/00, 84594/00). המשיבה מתנגדת לבקשה תוך שמצביעה בין היתר על שונות בין ההליכים, ההחלטה להעברת ההליך לבית משפט זה השומטת את הקרקע לטענתה תחת הבקשה ועוד.

8.   ההלכה הפסוקה מורה כי כאשר קיימת עילות משותפות בין שתי תובענות ואפילו לא זהות, יהיה מקום לשקול עיכוב אחת מהן מחמת "הליך תלוי ועומד". בהקשר זה ראה רע"א 9/75 שיך סולימן אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד כט (2) 477, בעמוד 481:

            " לענין זהות העילות, אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל הענינים

העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון

אותה סוגיה מהותית".

עוד אפנה לספרו של השופט גורן, " סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית עמוד 93, ולפיו אין הכרח בזהות העילות לשם העמדת הליך אחד עד לבירור ההליך האחר, כאשר הטעם לכך הינו מניעת הכבדה מיותרת כמו גם הטרדה של בית המשפט בהליך כפול, וכן מניעת פסיקות סותרות.

בהקשר זה יפים דברי בית המשפט בעניין רע"א 9/75 הנ"ל:

" אין להכביד על בתי-המשפט בדיון מקביל באותה שאלה מהותית, שאם לא כן, שני בתי-משפט יצטרכו לשמוע בנפרד ראיות דומות וטיעונים דומים, ואף עלולים הם באותו ענין להגיע לתוצאות הפוכות.

9.       יישום ההלכה על נסיבות המקרה, מביא למסקנה לפיה יש מקום להיעתר לבקשה. קיימות שתי תביעות, האחת זו שלפני והשניה בבית המשפט לענייני משפחה, המתבססות על אותה עילה, הברחת רכוש מהחברה לחברה החדשה על ידי אברהם מתוך רצון למנוע מרונית ליהנות מרכושה. בשתיהן מבוקש אותו הסעד, דהיינו להשיב לחברה את שנגזל ממנה שלא כדין על ידי החברה החדשה באמצעות אברהם, ואפרט:

10.   מעיון בכתב התביעה שלפני עולה כי מתבקשים בו למעשה אותם סעדים המבוקשים

הליך המקביל בבית המשפט לענייני משפחה ובמיוחד בתמ"ש 84595/00. אפנה לסעיף הסעדים בכתב התביעה לפני, פרק ה', בו טוענת החברה כי אברהם הבריח את כל כספיה, נכסיה ופעילותה והעבירם לחברה החדשה. טענה דומה מועלית בכתב התביעה בתמ"ש 84595/00, (סעיף 15), ולפיה אברהם הקים את החברה החדשה במטרה להזרים אליה את כל פעילות החברה מכל מין וסוג, עד אשר רוקן את כל פעילותה והיא הפכה לחסרת פעילות. בתביעה האמורה מתבקש בין היתר סעד לפיו רונית זכאית למחצית הכספים בחשבונות החברה החדשה וכן מתבקש בית המשפט למנות רואה חשבון לחברה החדשה אשר יבדוק וידווח על פעילותה.

ראיתי לנכון לציין כי אף באת כוח החברה ורונית טענה בדיון בבית המשפט למשפחה בדיון ביום 2.11.05 כי תמ"ש 84598/00 היא תביעה לגבי החברה שנגזלה מרונית (עמוד 28 שורה 2 לפרוטוקול הדיון). מכאן, שאף לדעת החברה עצמה, שתי התביעות עוסקות באותן סעדים.